הייקו הוא שיר קצר המתאר התרחשות של רגע. הייקו קורה לנו כל הזמן, בלי שנבחר; ברגעי זריחה או שקיעה מרהיבים אבל גם מול הכיור במטבח, כששוטפים כלים. באותם רגעים אין כותב ונכתב, מתבונן ומושא ההתבוננות, שניהם נטמעים ללא הפרדה, הכותב הוא הסיטואציה והיא הכותבת אותו. כיוון שהוא מתאר רגע, הייקו נוטה להיות קצר ומצומצם, ללא דימויים המרחיקים מהחוויה הישירה של הדברים. יחד עם זאת, הייקו יודע להכיל גם הקשרים רחבים יותר; זכרונות, רגשות, מחשבות וגם הקשרים תרבותיים או חברתיים. הם בדרך כלל ימצאו את דרכם אל השיר בהחבא, בין השורות, בין המילים. לפעמים נוכחות הכותב מורגשת בשיר, כמו שצלם מסנן את האור, בוחר בזווית וכך יוצר תמונה עם נוכחות ברורה של "היד שלו". 

​

האם אפשר אחרת? 

​

ההייקו מגיע מיפן. לכתיבה המסורתית יש חוקיות באשר למספר ההברות (5 הברות, 7 הברות, 5 הברות), בכתיבה בשפות אחרות בדרך כלל לא מקפידים על הכלל הזה. הייקו הוא תרגול בנוכחות פשוטה. שימת לב.