Bonjour Tristesse

חוזר הביתה

בחושך המקדים

סופו של יום שלישי רגיל

נהיה קריר

צעדיי כבדים

והיא איתי, איטית, דביקה

אני מרגיש אותה מזמן

גוררת רגליים

ויש לה עיגולים שחורים

מתחת לעיניים

bonjour tristesse

שלום לך עצבות

אז מה הביא אותך היום?

היא לא עונה

מושכת בכתפיים

אני מארח מנומס

גם לכאלה מן אורחות

מכין לה אוכל

משמיע משהו שתאהב

שר עם ניק קייב בתוך האוזניות

"כל כך מאסנו לראות

את הדברים כפי שהם

הסוסים הם רק סוסים

רעמותיהם

לא עשויות מלהבות

והשדות הם רק שדות

ואין שום אלוהים

והעולם הזה

כל כך פשוט לראות"

והנה אכזבה ועייפות

חמש שנים אני הולך בדרך

מתרגל ברצינות

על הכרית מוקדם בבוקר

ושוב אחרי כיבוי אורות

ויש ריטריטים שהשלמתי

כמו קשורים בחגורה

ואולי קואן אחד או שניים

שפיצחתי

קשה לומר

לא נולדתי מחדש

ואין גביעים על המדף

או תעודות

ואין אקסטזה בינתיים

רק כביסות

ולפעמים יש רגע כמו עכשיו

אני הולך איתה

עם העצבות המרעילה

ולא נבהל

ולא טורק לה את הדלת

ולא אומר לה לא עכשיו

אין סיבה

לכי הביתה

מאוחר

לא ממהר

אולי היא תישאר כאן עוד הרבה

אולי מחר

היא תהפוך למשהו אחר

---

היה פעם סרט שקראו לו Bonjour Tristesse.

לא ראיתי עדיין.

הציטוט מתוך השיר Bright Horses של Nick Cave

מהאלבום העצוב עד העצם שכתב לבנו שמת Ghosteen.

אין אקסטזה רק כביסות - שמו של הספר הוא - After the Ecstasy, the Laundry

של Jack Kornfield