תרגיל בכתיבה - תפוח
יושב מול תפוח ומנסה לרשום במילים. כאילו אפשר. האור רשם אותו קודם, תמיד הוא רושם ראשון, הוא רושם כל הזמן, מדויק, דָּבֵק באמת. אני רק עובר על קווי המתאר. אני מסובב אותו בידי, יש לו אינסוף גוונים, הם משתנים בין חושך לאור, בין חום לירוק לצהוב. קשה להגדיר. הוא מלא מכתשים ושריטות, חתכים, צלקות, אני מביט בו ומרגיש מן חיבור, קצת חבל לי שכך הוא נשאר - יותר מדי זמן, בְּלֹא-אוכל.
אני עובר עליו בידיים, מכניס ציפורניים לתוך השריטות, חושב על ריבוא אצבעות שככה נגעו, העבירו, הניחו, זרקו. העובד במחלקת הפירות של הסופר, שפעם ראיתי על שלוחה בכרמל, תמיד מחויך ופשוט, הולך עם עדר קטן של עיזים ומקל. פועלים תאילנדים במטע בגולן, מתכנסים בערב גשום בצריפם הרעוע, ילדיהם עוד בתאילנד, יחפים על החוף, משחקים? נשים ממתינות לכסף רחוק.
הרחקתי, המחשבה מהירה מן האור. אני נזכר בהנחיה ששמעתי מזמן, ממורה לציור: 'צייר את מה שאתה רואה, לא את מה שאתה יודע'. חוזר לתפוח, מעביר אותו בין אצבעות, אוחז בכל כף היד.
אני מריח אותו מקרוב, אין לו שום ריח, אולי הוא מכוסה שעווה. עכשיו הנחייה לגלגל את הפרי על כל הפנים, בעורף, בצוואר. הסבלנות קצת נגמרת לי, מה יש לדבר? תפוח מרגיש כמו תפוח, די עגול, שני קטבים וצלקת, ובערב החורף הזה הוא מרגיש לי קצת קר.
אני מפסיק כתיבה ומביט למסך המחולק ריבועים (בימים האלו אנחנו רושמים בתוך מסכים), אני שם לב לשתי נשים. האחת צעירה, השנייה מבוגרת, שתיהן אוחזות בתפוח אדום. לרגע, לכמה שניות בודדות, שתיהן זזות אותו הדבר. אני מביט ונדהם, כמו תעתוע של זמן, אותה האישה מופיעה פעמיים אבל בהפרש של שנים.
ושוב לתפוח, נגיסה ראשונה, לגבול שנחצה יש צליל של ביקוע, מחשבות על חווה ואדם. חתיכה די גדולה בחלל הפה. הלשון מגלגלת, בלוטות מפרישות רוק, שיניים חותכות. אני מנסה להאט כדי לכתוב ומופתע כמה מהר זה קורה. עכשיו טעמים וריחות עמומים, מרקמים משתנים בין פנים התפוח המעט אוורירי לקשיות הקליפה הדחוסה בקצה. הלשון מסדרת, מכינה לשיניים גורסות, והתפוח הופך לעיסה, מחליק בגרון. ברגע הבליעה אפשר להבחין, יש חתיכות שנותרו קצת קשות. תפוח שהיה פעם זרע ועץ, רגבי אדמה וגשמים וכעת מתעכל, מתפרק חזרה לגורמים ראשוניים. נספג במערכת הדם, לא נגמר לעולם, אף פעם לא באמת התחיל.
עכשיו התפוח כבר חלק ממני, אפשר גם לומר שאני קצת יותר תפוחי.
נכתב במסגרת סדנת כתיבה (בזום) "נכתבים עכשיו" עם ליאת קפלן.
