קַשָּׁתוּת קְדוּמָה

אני פורק את התיק ומקים את האוהל באותה נקודה, קרוב לקרחת היער. סוגר את הטלפון, תולה סכין גילוף על חגורת המכנסיים ויוצא לשיחה במעגל. אחר כך אני משוטט מעט בשקט, מתכוונן לתדר של היער, קולט קריאת ציפור, רחש בשיחים, ריח של מרווה. אני חוזר למחנה ומתחיל לעבוד, מתאים את מיקומי לתנועת השמש, לכיוון הרוח, לשיחה עם האנשים. במלאכה עדינה של גילוף וליטוש הענף שבחר אותי הופך לקשת, כשאני מדייק ומאזן אותו, אני מדייק ומאזן את עצמי. קטעי שיחה, נקישות מתכת על עץ, דממה. שעות חולפות בקצב לא מוכר, קריר, קרן אחרונה חומקת דרך עשן המדורה, אני מלבה את האש, שותה קפה והולך לעזור עם ארוחת הערב.

לֵיל כְּפוֹר בַּיַּעַר

לוֹבְשִׁים פָּנִים מְקוֹרִיִּים

סְבִיב הַמְּדוּרָה

---

תודה לעמרי ולחברים איתם אני חוזר ללמוד את המיומנויות האמיתיות של החיים.

לאתר של עמרי, נוצה חומה - כאן.