שְׁמֹר עַל הַמָּא

מא הוא מונח ביפנית המתאר ריק, חלל, רווח הפסקה, עצירה.

בין היתר, משתמשים בו בלימוד הכתיבה התמה - הקליגרפיה היפנית. בהקשר זה, "מא" הוא חלקיק השנייה שבין כל פעולה של הכותב והמכחול. כך, כשמניחים את המכחול על הדף, עם היווצרות הכתם הראשון עוצרים רגע. אחר כך ממשיכים, מסיימים את הקו ולפני שמשנים את כיוון הכתיבה (בין קו אופקי ואנכי, לדוגמה) עוצרים שוב. ההפסקה הזו מלווה בנשימה, מילוי רגעי של אנרגיה בגוף לפני היציאה לקו הבא. ככה זה, מא.

מובן שהרעיון לקרוא ל'שום דבר' בשם, לתת לו מקום משל עצמו ולא רק כרווח בין דבר אחד למשנהו מושתת על פילוסופיה שלמה, כזו הרואה בריק את המוליד של כל היש, זה המחולל אותו, המלא בכל הפוטנציאל לקיים אותו. שאינו נפרד או שונה ממנו.

"חומר הוא ריקות, ריקות היא חומר" נכתב בסוטרת הלב. כמו תלמיד כתה א' אני מכין את שיעורי הבית בקליגרפיה וחושב, כמה שונה התפיסה הזו מהנחות היסוד של התרבות המערבית המודרנית - בה חלל נתפס כמקום מבוזבז שיש למלאו ומיד, והפסקה נתפסת כטעות מביכה בין פעולות; תזזית בלי הפסקה, 7\24\365, תמיד זמינה למלא, לעשות, להרעיש. לרגע לא עוצרת לנוח.

לאט אני מרים את המכחול, מוריד אותו שוב, נושם וממשיך לכתוב. נשבע לעצמי לשמור על המא.

---

לקזואו אישיאי http://www.shiboku.com/

לנורית, שהזכירה http://www.gurlavy.com/