41.108
עודכן: 12 בספט׳ 2019
05:15 בבוקר. עדיין חשוך, קצת קר. שקט מאוד.
אני נכנס לחדר הגדול עם כולם. עומד מאחורי המזרן השחור, תנוחת תפילה (אפצ'נג). כפות הידיים צמודות על בית החזה, מרפקים מקופלים וקרובים לגוף. בתנועה איטית ואחידה כולם קדים יחד, מתקפלים באופן מתואם על הברכיים, ידיים פשוטות לפנים, כריעה על שש, ואז משתטחים, מצח ומרפקים נוגעים במזרן, כפות הידיים פתוחות כלפי מעלה. ושוב עולים חזרה לאותה התנוחה, עמידה, ידיים צמודות.
קידה 1. ושוב מהתחלה. ברבע השעה הקרובה נקוד 108 קידות כאלו.
3, 4, 5, 6
אנחנו מסודרים בצורת "ח" בחדר גדול ומשושה בצורתו. בצלע הפתוחה של ה-"ח" - מול דלת הכניסה לא עומדים אנשים. שם, בצמוד לאחד הקירות ולפני חלון גדול יש שולחן ארוך עטוף במפה אדומה מגוהצת. על השולחן ניצב פסל גדול של הבודהה, לצידו זר פרחים רענן. הכל מונח בשימת לב ובהקפדה ומזכיר מזבח במנזר. יש גם תמונה של שושלת הפטריארכים של זן הקוריאני, גלימות ארוכות. "מזל שאין תמונה של הרבי מלובביץ" מבזיקה בי מחשבה. ואז, כאילו כדי להוסיף לתחושה הדתית החזקה של הסיטואציה, אני שומע את קריאת "אללהו אכבר" של המוסלמים מהכפרים הסמוכים. "יופי, עכשיו גם הם משתטחים", מישהו מדבר בתוך ראשי וממשיך כמעט בקול רם: "יהודי, מוסלמי ובודהיסט נפגשים במנזר".
10, 11, 12, 13
עם הקידות הדופק עולה, הפטפוט נמשך: "האמת, אני מבין שקצת פעילות בבוקר היא רעיון טוב. במיוחד כשאת המשך היום אתה הולך לבלות בישיבה על כרית. אבל עדיין, חמש מאות שנה הם מתרגלים זן, לא יכלו למצוא משהו יותר טוב? משהו שישחרר את הגב, ימתח את הרגליים, יעשה ריבועים בבטן. מה הקידות עושות? סתם גורמות לך להזיע, אחר כך לפעמים אין אפילו זמן להתקלח. כל היום אתה מסתובב עם הדביקות הזו. זה פשוט לא הגיוני".
25, 26, 27, 28
אני סופר את הקידות כדי לא להקשיב לו, לפעמים זה עוזר, הפעם לא כל כך, הוא ממשיך: "התחלת עם מדיטציה, את זה אני מבין. אנשים אומרים שזה מרגיע אותם, משפר את יכולת הריכוז שלהם, עוזר להם בעבודה, בעסקים. העולם המערבי אפילו אישר את זה מדעית. חקרו, מדדו גלי מוח, הגיעו למסקנה שכדאי למדוט. אבל קידות? תעשה לי טובה, אל תספר לאנשים שזה מה שאתה עושה. אתה זוכר את הבן של רבקה, זה התחיל אצלו בדיוק ככה אחרי הטיול, קצת ריטריטים, קצת צ'נטינג, היום הוא באשראם בהודו אוכל מרצפת המנזר עם קופים".
38, 39, 40, 41
"41! זה יום ההולדת ה 41 שלך! זה מה שבחרת לעשות בו? מכל הדברים בעולם? סיימת לעשות הכל ורק זמן לזה נשאר לך? לקוד קידות?" הטונים שלו עולים כמו תמיד כשהוא בלחץ. הוא ממלא את כל הראש וחוסם כל אפשרות לקלוט דבר ממה שקורה באותו הרגע. למדתי כבר לא להשיב לו. זה רק מחריף את המצב. בשנים האחרונות שלפני התרגול הוא תמיד התחזק בימי הולדת. מגיע עם פרצוף חמוץ ורשימה של דברים שהייתי אמור להספיק לעשות השנה, מטרות שהבטחתי לקדם ולהשיג.
53, 54, 55, 56
אני פשוט ממשיך לקוד. ככה. עוד פעם מתקפל, שוב עולה ושוב קד קידה. אני מרגיש את הגוף, פעימות הלב, החום המתגבר, זרימת הדם בקצות אצבעות הידיים. לאט לאט החושים נפתחים שוב, אני שומע סביבי נשיפות ושאיפות. רואה אגלי זיעה על פנים, לחיים אדומות. יש בחדר אנשים שגילם כמו של הורי והם קדים כמו כולם. חלקם מפסיקים לרגע, מסדירים נשימה ומצטרפים אלינו שוב אחרי כמה רגעים. חלקם נותרים זקופים בתנוחת האפצ'נג וקדים עם פלג גופם העליון.
העצים מתנדנדים ברוח, שוב יורד גשם.
65, 66, 67, 68
אולי יום הולדת 41 זה רגע טוב להיזכר שיש דבר כזה שנקרא הווה. כאן-עכשיו. זה זמן טוב להיווכח שאין באמת שום דבר מלבד זה. עכשיו מתרחשות קידות. גם אני בסך הכל מתרחש. עכשיו יש חבטה קלה של הברכיים על המזרן, הריאות מתרוקנות מאוויר, עכשיו המצח נוגע במזרון, ידיים פשוטות לפנים. משהו השתחרר, יש תחושה שזה קורה ככה, מעצמו. הגוף מונף לעמידה שוב, הברכיים מתיישרות, אפצ'נג. לפני כמה דקות יכולתי להישבע שיש מישהו מאחורי הראש שלי, איזה איש קטן עם ידיות והגאים ששולט באיש-מכונה גדול יותר. שומר עליי מפני פעולות מיותרות וחסרות תוחלת, קידות בוקר למשל. לאן הוא הלך?
86, 87, 88, 89
רגע זה 89 או 90 כבר?
השמיים מתבהרים, הגשם פסק. אפשר לשמוע תרנגול קורא מאחד הכפרים. קצת התרגלתי לחשוב שלכל דבר יש מטרה. אם אעשה את זה אוכל להשיג את זה, מחיר - תועלת. כשאתה חושב ככה אתה לא רואה דבר. שירת הציפורים הזו עכשיו, בשביל מה? מה התכלית? אם זה רק כדי לחפש מזון או זיווג - זה חייב להיות יפה כל כך? מה התכלית של הבאת ילדים לעולם? יום הולדת 41, מה התכלית של חיי בכלל? מותר לי רגע לשאול? עוד קידה, ועוד אחת. אין לי תשובה טובה יותר. אולי לא תהיה אף פעם. עמוק בפנים מתגנב חיוך. אולי לפעמים צריך לעשות את הדבר הנכון פשוט משום שהוא נכון – ולא מכל סיבה אחרת.
"א ה! הבנתי! אז בעצם אתה מתרגל חוסר תכליתיות?" הוא חוזר פתאום.
105, 106, 107, 108
אני קד קידה אחרונה, יוצא מהחדר והולך לשתות מים.
מוקדש באהבה לכל מי שמתקרב או עובר את גיל ארבעים ומוצא עצמו מחשב מסלול מחדש.