לֶגוֹלֶנְד

חוזרים במכונית, שקיעה חמה מושכת את צל העצים לאט, מעבר לאופק, כמעט עד הזריחה. אנחנו מדברים באנגלית, למרות שבנותיי כבר נרדמו מאחור. היא מספרת על החיים בדנמרק, על הילדים והאיש שלה, השפה הבלתי אפשרית, שמי העופרת, הרוח שלא מפסיקה. אנחנו צוחקים על חסכנות סקנדינבית, היא מתגעגעת למשפחה.

כְּבִישׁ בְּדֵנֵמַרְק

שַׁבְשְׁבוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת

אַחַת לֹא