חיפוש

אסיר בחופשה

עודכן ב: ינו 27

נוסע במכונית

שישי גשום בצהרים

האופק הפתוח, השדות

מתחלפים עכשיו

במבני תעשייה, עשן

וארובות גבוהות


בכניסה לצומת אני שם לב

כבר כמה זמן אני מתוח

מכרסם בעצבנות

בחלק הפנימי

של השפה התחתונה


רמזור באור אדום

אני עוצר, What is this?

מה נוכח עכשיו?

זמן טוב לבדיקה


עכשיו יש השוואה. אני מול אחרים.

אני חושב על חברים מבית הספר שהמשיכו וטיפסו, עלו שלב שלב, חתרו מהר בזרם, והיום הם מנהלים בכירים.

אני חושב על אנשים מהמקומות החדשים, אלו שבהם אני פוגש עכשיו, פעילי סביבה, לוחמים של חופש, נראה שהם מצאו מקום די נוח בשוליים וגם להם יש ים של ידע, נסיון חיים.

ובתוך כל זה אני כמו מבקש להתמקם, כבר לא מרגיש שייך לסיפור מפעם ובחדש אני מתחיל רק לחפש את צעדיי הראשונים.


והלוואי ולא היה בי את הצורך להתחיל הכל מאפס, דווקא כשכבר התחיל להסתדר לי בהרבה דברים.


אני סורק קצת את הגוף

פתאום הוא נעשה כבד

כאילו שהדם נהיה סמיך

הולך ומתקרש בעורקים


משהו מתכווץ, הופך מוצק

המחשבה סוגרת כמו כלוב

אפשר כמעט לשמוע

תריסי פלדה יורדים


רמזור באור אדום-כתום

אני לוקח נשימה גדולה

באור ירוק אני חולף על פני

תחנת המשטרה

בחודשים האחרונים אני מתנדב בבית הספר של בנותיי, רביעי בבוקר הילדים יודעים, נפגשים בספריה.

אחרי שפרשנו מזרנים כחולים, אנחנו מתיישבים, מנסים שיעור במדיטציה, לשבת בדממה.

אני נותן קצת סיפורים על בודהה, על אמיתות נאצלות, לומד הרבה על חוסר שקט ועל משחק חופשי וצחוק.

מחנכת הכיתה מציעה שאבוא גם למתנ"ס של השכונה, "יש שם מנהל בראש טוב, מתאים בדיוק בשבילך".


אני נזכר בזה פתאום כי בכיס האחורי של מכנסי העבודה השארתי טופס ששלח לי המנהל של המתנ"ס.

כל גבר שרוצה להיכנס למוסדות חינוך צריך כזה, טופס לאישור העסקה, אישור שאין עבר של הרשעות במין,

לחתימה במחלקת חקירות במשטרה.

אני עוצר את המכונית ליד התחנה, מאחורי בניין נטוש, גדר קרועה וערמות של פסולת.

יש בי איזה דחף לא להישאר סגור עם אותן המחשבות, לאוורר את הנשימה.

אני ניתז החוצה במהירות, יוצא לגשם מתחזק ורוח, מהדק את כובע המעיל, עולה במדרגות ונעצר מול הש.ג. לבדיקה.


אני מוציא את הטופס, הוא מקופל וקצת רטוב, אני שואל בהיסוס אם יש מישהו שיכול לחתום.

בקור הזה גם השומר סגור במעילו, ידיים בכיסים, בקושי מסתכל וכבר מניד בראש,

"כן, כן, אסיר בחופשה - בקצה המסדרון בצד ימין, חדר מאה ושלוש".


אני לא מתקן אותו

רק מחייך חיוך גדול

אומר תודה

נכנס אל הבניין הריק

וחושב


איזו הבחנה דקה

משהו בי נפתח

לפני שנייה הרגשתי כמו אסיר

עכשיו אני בוחר

לצאת קצת לחופשה.




59 צפיות
  • Black Facebook Icon
  • Black YouTube Icon
  • Black Instagram Icon