אימפריה של כעס. נָנוֹ-חֶמְלָה.
עודכן: 15 בספט׳ 2020
שש שנים אני בצום מחדשות, למרות שאי אפשר להימנע מהן כליל, תמיד הכותרות מסתננות. עיתון מונח על מושב ברכבת, מקלט הרדיו של שכן זקן, שיחות עם נהגי מוניות. לא טמנתי את הראש באדמה, קצת נסוגתי פנימה, יש לי שם מספיק עבודה. אולי נמנעתי מבּוֹרוֹת מיותרים של סֵבֶל. מבזקי החדשות תמיד הביאו אותי לקרקעית חשוכה, מלאה ביקורת, ציניות, אימה. היא ממכרת ודביקה, קשה לטפס משם החוצה, למצוא את הדרך חזרה. אבל הימים ימי קורונה, שברתי את צום החדשות, צריך להתעדכן, התקנות מתחלפות.
מצאתי את עצמי צופה בטלוויזיה, מאזין לנאומים של ראש הממשלה. קופץ בין אתרים, מביט באחוזי תמותה, תכניות סיוע, טבלאות מסחר, עדר בלי חיסון, מערכות בלי חוסן. והנה אני שוב אחוז בכל זה, מלא עד לזרא בידיעה. והנייד תפס מקום של קבע, הוא נייח אצלי ביד. אחרי החדשות באות שיחות על חדשות. משם קצרה הדרך לתיאוריות, קונספירציות, נבואות שחורות. התודעה נצבעת באדום, ניצתת להבה, מתפשטת, מִתְלַבָּה. מתעוררות מילים כמו "תמיד", "כולם", והעולם נחלק לשניים, "אנחנו וההם". תוך שניות נבנות חומות גבוהות של שוני, של בידול והפרדה. על החומות נבנים צריחים, עמדות צליפה. היא לא נבנית ביום, לוקח לה פחות מרגע, אימפריה של כעס, מפוארת, מבהיקה, מַמְלֶכֶת הַשִּׂנְאָה. עצור שנייה, קח נשימה.
בזֶן אומרים, התודעה היא כמו מראה. אין לה משיכה לדבר. אין בה דחייה. תבוא מיס יוניברס, תשקף מיס יוניברס. תבוא גורילה, תשקף גורילה*. למראה אין בחירה ואין העדפה. אבל לי יש. לי יש את הבחירה להתבונן היטב. מי זו מיס יוניברס שתמיד היא ככה, מושכת ויפה? מי זו הגורילה שמשתקפת במראה? למה היא מעוררת כל כך הרבה כעס ושנאה? התבונן היטב בכולם; הרופאים בבתי החולים, ביבי נתניהו, העובדים העצמאים. יצחק תשובה, שכנתי הזקנה, טראמפ ובולסונרו, ליצמן והחרדים. בדוק לעומק, איפה הם כולם? בחוץ או בפנים? דרך אילו קולטנים הם עוברים? במה הם דומים לך? במה הם שונים? אם אניח את הכל על המאזניים, מה יש יותר? מַפְרִיד אוֹ מְחַבֵּר? קל להגיד. קשה לבצע. אני הראשון בנכשלים. לפחות אנסה להסתפק בַּכעס. בלי להמשיך להתלהם. אקח אוויר לפני המשפט הבא, אספור עד שתיים. לא הדרך הגדולה, הבלתי נתפסת, לא דרכה של בודהיסטווה, רק התבוננות קצרה לפני הירייה. מעבר לחומות של המחלוקת, מי זה באמת נמצא מולי, אנסה לְהַבִּיט נָכְחָה. אולי הדיבור יהיה נכון יותר, אולי אצליח לדייק בפעולה. אולי דרך חרכי הירי תסתנן טיפת חמלה. מינון הומאופתי. נָנוֹ-חֶמְלָה.
נכתב אחרי שיחה של בוקר עם עופר גרוסמן היקר.
"אל תבנה מזה אימפריה של כעס", ככה הוא אמר.
*אני חושב שיעקוב רז אמר זאת באחד מספריו.