הייקו הוא שירה קצרה המתארת התרחשות של רגע. כשהייקו מתרחש אין בו כותב ונכתב, מתבונן ומושא ההתבוננות. שניהם נטמעים בשיר ללא הפרדה, הכותב הוא הסיטואציה והיא הכותבת אותו. כיוון שהוא מתאר רגע, הייקו נוטה להיות קצר ומצומצם. ללא דימויים המרחיקים מהחוויה הישירה של הדברים. יחד עם זאת, לפעמים הייקו יודע להכיל גם הקשרים רחבים יותר, תרבותיים או חברתיים ממש כפי שכל רגע מכיל עושר אינסופי של דברים המרכיבים ולא ניתנים להפרדה. קלט החושים, מחשבות, רגשות וכו'. לפעמים נוכחות הכותב מורגשת בשיר, כמו שצלם מסנן את האור, בוחר בזווית וכך יוצר תמונה עם נוכחות ברורה של "היד שלו". האם אפשר אחרת? 

ההייקו מגיע מיפן. לכתיבה המסורתית יש חוקיות באשר למספר ההברות (5 הברות, 7 הברות, 5 הברות), בכתיבה בשפות אחרות בדרך כלל לא מקפידים על הכלל הזה. הייקו וזן הולכים טוב יחד.

הייקו?

בֹּקֶר סוֹעֵר
מִתְגַּלְגֵּל עַל הַחוֹל
מָצוֹף סִמּוּן

פָּנַס רְחוֹב 
מַשְׁעִין צִלּוֹ שֶׁל עֵץ
עַל קִיר לָבָן

בֵּית קָפֶה
מוֹסִיף מַשְׁקֶה חָרִיף
בְּאֵין רוֹאֶה

בֹּקֶר גָּשׁוּם
טְעִימִים פָּחוֹת בַּבַּיִת
כְּרִיכֵי טִיּוּל

יוֹם הַזִּכָּרוֹן
בָּשָׂר מִקַּצָּב עַרְבִי
לְיוֹם הָעַצְמָאוּת

רַחַשׁ הַגֶּשֶׁם
מְקַפְּלוֹת כְּבִיסָה בִּשְׁתִיקָה
אֵם צְעִירָה וְאִמָּהּ

גַּם הַבֹּקֶר
סִיסִים שְׁחֹרִים
שַׁלְוַת רָקִיעַ